"יין ישן בכלי חדש" – דהיינו, אותו נוסח הגמרא של תלמוד בבלי, בעימוד ועיצוב מבאר.

כמו שהחומש הוא עימוד חדש לספר תורה: הוא מחולק לפרשיות השבוע, לפרקים, לפסוקים, טעמי המקרא, מנוקד ומפוסק.

כך גם ה"גמרא סדורה" לתלמוד הבבלי: גמרא סדורה – גמרא מסודרת.

 

המעלות של גמרא סדורה:

1. הגמרא מחולקת לסוגיות.

2. כל סוגיה מחולקת לפסקאות.

3. כל פסקה מחולקת לשורות קצרות בעלות משמעות.

4. הגמרא מכילה ציטוטים רבים ממקורות ספרותיים הקודמים לה:
   כדי שהלומד יוכל לזהות בקלות את מקור הציטוט:
   הפסוקים מהתנ"ך - יהיו בגופן 'סתם' ובצבע ורוד במהדורה הדיגיטלית \ סגול כהה במהדורה המודפסת.
   מקורות התנאים – יהיו בגופן 'פילוסוף' ובצבע כחול.

5. הזחות עדינות לצורך מיקוד והבנה.

6. הגמרא מנוקדת ומפוסקת.

7. שמות הדוברים מודגשים.

8. דף מרווח מאוד למחשבות, הרהורים ולכתיבה אישית.

בצורה זו מפוענח 'סוד עריכת הגמרא'. (בלי להיכנס לשאלות: כיצד נערכה הגמרא? על ידי מי? מתי? וכו').

 

אחד מהדברים האחרונים בעריכת הגמרא הם המונחים.
המונחים שהתווספו לעריכת הגמרא הם המצאה וחידוש עצום.

המונח, שהוא מילה אחת בדרך כלל, מכיל בתוכו ארבע משמעויות חשובות ביותר בעריכת הגמרא:

1. כותרת לפסקה - כמעט כל פסקה תתחיל במונח. המונח מאפיין לנו את מטרת הפסקה: קושיא, שאלה, תרוץ, פרשנות, הבאת מקור, ראיה וכו'.

2. הקשר בין הפסקאות - על פי המונח נבין את ההקשר בין הפסקאות, מה הייחס בין פסקה זו לפסקאות שבאו לפני כן.

3. סימני פיסוק של הפסקאות - על פי המונח נדע מהו סימני הפיסוק של הפסקה.

4. על ידי לימוד המונחים בסוגיה גם נדע את מבנה הסוגיה, והרבה מצורות החשיבה של הגמרא.

יוצא שעוד לפני שהבנו את הסוגיה אנו רואים את המבנה, ואת מקורות הסוגיה, את גבולות הגיזרה של הסוגיה.
בתחילת לימודנו אנו מקבלים הרבה מידע טכני שיאפשר לנו להשקיע את מירב המאמצים בהבנת משמעות הסוגיה.

​

איך לומדים עם גמרא עם מהדורת "גמרא סדורה"?

אפשר להמשיך ללמוד כל אחד לפי דרכו, ולהשתמש בכלי החדש לעזר.

אפשר גם להעזר כהכנה ללימוד הסוגיה ואז לעבור לוילנא, או כחזרה לאחר לימוד במהדורת וילנא.

הצורה המועדפת עלי:
לימוד בקיאות [לדעת מה כתוב בגמרא]

1. לסרוק את הסוגיה, לכתוב בצד ימין של הפסקה את אפיון הפסקה. כך הלומד רואה את מבנה הסוגיה ואת מהלכיה בכלליות.

2. לעבור פיסקה פיסקה ולהבין אותה. אם אינו מבין פיסקה מסוימת, הלומד יודע מה הוא הבין בפיסקה [שמדובר בקושיא \ תירוץ] והוא יוכל למקד מה בדיוק עדיין לא מובן לו. 

3. אם אינו מצליח להבין בכוחות עצמו, ורש"י גם לא עזר לו, כאן המקום לעיין בספרי עזר של פרשנות הגמרא, מספרי הראשונים עד לספרי אחרוני האחרונים: שוטנשטיין, מתיבתא, ושננתם, חברותא וכו'.

4. בסיום הסוגיה נסכם את הנלמד בשיטת חמשת השאלות [כותרת הסוגיה, מטרת הסוגיה, מסקנת הסוגיה, הוו"א הסוגיה וכיצד הם נדחו, מה למדתי מהסוגיה](שיטה זו למדתי מהרב חיים זאב ליפשיץ, והרחבתי עליה במקומות שונים).  

לימוד עיון [לדעת למה]:

1. ללמוד את הפיסקה הראשונה בסוגיה, להבין אותה. להבין מה היא אומרת לי, ומה היא שוללת. וכך להמשיך.

2. לו יצוייר שהפיסקה היא קושיא, אנסה לתרץ בכוחות עצמי את התירוץ ואז אבדוק האם תירצתי כפי שהגמרא תירצה, אם לא – אשאל מדוע? ובעצם אני לומד בחברותא עם התנאים והאמוראים.הרבה מהשאלות והקושיות של הראשונים כבר נשאלות בדרך לימוד זה. נוכל לראות שהרבה ממחלוקות הראשונים נובעות מהבנת מבנה הסוגיה. ננהל לימוד עם הראשונים, ננסה להבין את מחשבתם.